גם למוצארט היו תסמינים של הפרעות קשב וריכוז

חוקרים קנדים טוענים כי רופאים, סופרים ומחנכים עושים עוול לילדים היפראקטיבים כאשר הם אומרים כי תופעת הפרעות קשב וריכוז (הההיפראקטיביות) כפי שאנו מבינים אותה כיום, היתה קיימת תמיד.

מת'יו סמית', שנמצא בשלבי סיום הדוקטורט שלו במרכז להיסטוריה רפואית באוניברסיטת אקסטר, אומר כי לא רק שהטענה הזאת מוטעית, היא גם מוליכה שולל את המטופלים, את הוריהם ואת המטפלים שלהם.

הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות, או ADHD, מהווה כיום את הפרעת הילדות הפסיכיאטרית המאובחנת ביותר, אומר סמית', ומיליוני ילדים מקבלים מרשמים לתרופות כמו ריטלין כדי לטפל בה. בניגוד לכך, לפני שנות ה-50, הפרעות קשב וריכוז היו חסרות חשיבות ולא יוחסה להן כל אבחנה קלינית ותרבותית.

סמית' טוען במאמר שהציג ב'קונגרס למען האנושות' כי הפרעות קשב וריכוז היפראקטיביות כפי שאנו מבינים אותן כיום היא תסמונת מודרנית שתוארה לראשונה כהפרעה רק ב-1957.  לפני שנה זו, סמית' טוען כי התנהגות היפראקטיבית היתה קיימת, אך היא לא נחשבה להפרעה או לפתולוגיה שמצריכה טיפול.

למרות זאת, סמית' אומר כי רבים טוענים כיום כי הפרעות קשב וריכוז ADHD הן תופעה אוניברסלית וכי ניתן לראות ראיות להיפראקטיביות גם בדמויות היסטוריות כמו מוצארט או איינשטיין. סמית' טוען כי הפרעות קשב וריכוז עם היפראקטיביות כמו שאנו מכירים אותן, מקורן בשינויים חברתיים, תרבותיים, פוליטיים וטכנולוגיים שהתרחשו רק ב-50 השנים האחרונות.

"כאשר ההיסטוריה חוזרת אחורה מעבר ל-1957, היא מתעלמת מכל הגורמים החברתיים שתרמו לרעיון שילדים תזיזיתיים וחסרי שקט היוו "בעיה". "אנחנו צריכים למקד מחדש את ההיסטוריה של הפרעת קשב והיפראקטיביות על התקופה המאוחרת של שנות ה-50 וה-60. על-ידי כך, נתחיל להבין למה אנשים התחילו לחשוב שיש בעיה עם ילדים מסויימים, מדוע הם חשבו שהבעיה הזו זקוקה לפיתרון והכי חשוב מדוע זה נעשה מקובל לפתור את הבעיה בעזרת תרופות".

סמית' אומר כי החשבת ההיפראקטיביות כהפרעה שמצריכה טיפול או לא, תלויה בהקשר. למשל:
"אם ילד משחק כדורגל, כנראה שהיפראקטיביות לא תהווה בעיה. אבל אם הוא יושב בכיתה בזמן שנושא השיעור משעמם אותו, זו כבר כן בעיה. חייבים להסתכל על הגורמים ההיסטוריים והחברתיים שיצרו את הדיעה כי דעתם המסוחת בקלות של ילדים היתה הינה פתולוגיה שזקוקה לטיפול תרופתי.

בעלי הפרעות קשב וריכוז עם היפראקטיביות והורים לילדים נוטים להירתע מעצם מתן תרופות בעבור העובדה שיכולת הריכוז תשתפר ובצדק: הרי אני או ילדי לא חולים! מדוע לתת תרופה?
גישות חדשות בעולם מדברות על כך שהעולם המשנה שלנו מצריך דרכי פעולה חדשים ולא תרופתיים אשר משיגים את יכולת הקשב והריכוז וגם שפחות טלויזיה, משחקי מחשב בעלי גירויים רבים, עלולים לגרום לילדים עוד בעודם קטנים לפתח יכולות קשב וריכוז "אחרות" – כאלה שמתאימים לאמצעיים הטכנולוגיים החדשים ולא מתאימים להקשבה בכיתה או להכנת שיעורי בית.
חישבו על כך!

הפרעות קשב וריכוז - הידעת?
לא נמצא שום קשר בין רמת IQ ואינטיליגנציה לבין הפרעות קשב וריכוז ADD ו-ADHD. מחקרים מצאו כי ישנם ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז עם רמת IQ גבוהה, ממוצעת וגם פחותה מהנורמה.

הפרעות קשב וריכוז אינן מעידות על רמת האינטיליגנציה של הילד או על חוכמתו. משמעות ההפרעה היא שבמצבים מסוימים, כמו בשעת שעת לימוד בכיתה, הילד מתקשה לשמור על רמת ריכוז גבוהה. הילד אמור לשבת בזמן שיעור בשקט, להקשיב לשיעורים משעממים ולהתמיד במשימות עד סופן בעוד שבכיתה ישנם מסיחים וגירויים סביבתיים רבים המקשים על שימור הריכוז.  אבל, לעיתים היכולות השכליות ורמת האינטליגנציה גבוהות והן אינן עוזרות לילד ביכולת להישאר מרוכז. הדבר כרוך בקשיים קוגניטיביים שאילו ניתן עליהם ונאמנם, נוכל לשפר ולייעל את התפקוד הלימודי ונפחית את התסמינים של פרעות קשב וריכוז.

למה הדבר דומה? דמיינו תזמורת בעלת נגנים מוכשרים ללא מנצח -התזמורת לא תצליח ליצור מוזיקה הרמונית. תפקיד המנצח הוא לאמן את הנגנים לפעול יחד ובהרמוניה!  בדומה לכך, במערכת הקשב קיים "מנהל ביצועיים קשביים" או "מנהל "בקרת הקשב" ותפקידו להפעיל את היכולות הקוגניטיביות לעבודה משותפת! כלומר, היכולות השכליות קיימות אך היכולת להתמיד במשימה עד סופה לוקה בחסר ואת זה ניתן לשפר על-ידי אימון  נוירוקוגניטיבי.