אמונות מוטעות בהפרעות קשב וריכוז

אמונות מוטעות על הפרעות קשב וריכוזכאשר באים לדבר על הפרעת קשב וריכוז, לא מעט האנשים שמשייכים תכונות אופי מסויימות לקבוצה זו המאובחנת כך. כלומר, ניתן לראות כי בקרב האוכלוסייה הרחבה, ישנן  לא מעט אמונות מוטעות על הפרעות קשב וריכוז. 

אלו אמונות מוטעות על הפרעות קשב וריכוז קיימות?

אמונה מס’ 1 – ADHD אינה הפרעה רפואית אמיתית

האמת – ADHD הוכרה כאבחנה לגיטימית על-ידי ארגונים רפואיים, פסיכולוגיים וחינוכיים מרכזיים.

ארגון הפסיכיאטרים האמריקאי הכיר ב-ADHD כהפרעה רפואית ב-DSM (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders) שזהו ה”תנ”ך” לרפואת הנפש שמשמש פסיכולוגים ופסיכיאטרים.

בנוסף, ל-ADHD יש בסיס ביולוגי.

מחקרים מראים שההפרעה נגרמת כתוצאה מחוסר איזון בחומרים כימיים (נוירוטרנסמיטורים) במוח.

הסימפטומים העיקריים הם חוסר קשב, אימפולסיביות ולעתים, היפראקטיביות.

אמונה מס’ 2 – ילדים שמקבלים הקלות בגלל ADHD נמצאים ביתרון על ילדים אחרים.

האמת – ישנה דרישה שבתי הספר יתייחסו לכל הילדים שיש להם איזושהי מוגבלות, כולל קשיי למידה ו-ADHD.

ההקלות, שכוללות למשל תוספת זמן במבחנים, פשוט גורמות לאיזון כך שילדים עם ADHD יוכלו להצליח בלימודים כמו חבריהם לכיתה שאין להן ADHD.

אמונה מס’ 3 – ככל שילדים עם ADHD גדלים, ההפרעה הולכת ודועכת

האמת – יותר מ-70% מהילדים שיש להם ADHD בילדות, ההפרעה ממשיכה אצלם גם בגיל ההתבגרות ואצל כ-50% ההפרעה תמשיך גם בחיים הבוגרים.

למרות שההשערה היא של-6% מהמבוגרים יש ADHD, רוב המבוגרים נשארים לא מאובחנים ורק 1 מכל 4 מבוגרים פונים לקבלת טיפול.

מבוגרים שלא מקבלים טיפול, פגיעים יותר לדיכאון, חרדות ושימוש בחומרים ממכרים.

לעתים קרובות הם חווים קשיים בקריירה, קשיים כלכליים ו/או קשרים זוגיים כושלים.

אמונה מס’ 4 – רק לבנים יש ADHD

האמת – לבנות יש בדיוק אותו סיכוי כמו לבנים להיות בעלות הפרעות קשב וריכוז ומחקרים עדכניים מציעים שההפרעה אף גורמת להן לקשיים רגשיים גדולים יותר מאשר לבנים.

למרות זאת, האמונה הרווחת היא שהפרעות כאלה משפיעות רק על בנים וגברים.

לעתים קרובות, מורים הם הראשונים שמזהים הפרעות קשב אצל ילדים.

עם זאת, בגלל שמורים רבים חושבים על הפרעות קשב כהפרעה של בנים, הם מזהים את ההפרעה אצלם יותר מאשר אצל הבנות. זה נכון גם אם הבנות מראות תסמינים כמו היפראקטיביות (חוסר יכולת לשבת בשקט), חוסר קשב (חלימה בהקיץ בפינת החדר) או שילוב של שניהם.

כתוצאה מכך, יש יותר סיכוי שבנות עם הפרעות קשב ישארו לא מאובחנות ויש יותר סיכוי שלא יקבלו טיפול ראוי.

אמונה מס’ 5 – הפרעות קשב וריכוז הן תוצאה של הורות לא טובה

האמת – כאשר ילד עם ADHD פולט משהו בכיתה או קם מכסאו באמצע שיעור, הוא לא עושה זאת בגלל שלא לימדו אותו בבית מהי התנהגות ראויה. הוא עושה זאת מכיוון שהוא אימפולסיבי ואינו יכול לשלוט בדחפים שלו. שורש הבעיה היא בכימיה של המוח, לא בחינוך. למעשה, הורות נוקשה וקשוחה מדי, שעלולה לכלול ענישה של הילד על דברים שאינם בשליטתו, יכולה להריע את הסימפטומים של ADHD. בדרך כלל נדרש טיפול מקצועי כדי לפתור את הבעיה.

אמונה מס’ 6 – אנשים שיש להם הפרעות קשב וריכוז הם טיפשים ועצלנים. הם בחיים לא יצליחו

האמת – פעמים רבות, לאנשים עם ADHD יש אינטיליגנציה שהיא מעל הממוצע. הם בהחלט לא עצלנים.

למעשה, אנשים מוכרים רבים שהגיעו להישגים מרשימים בעבר נחשבים לכאלה שהיה להם ADHD.

לדוגמה – מוצארט, בנג’מין פרנקלין, לינקולן, ג’ורג’ ברנרד שו וסלבדור דאלי.

רשימת האנשים בעלי ADD שהם בעלי הישגים מרשימים היא ארוכה וכוללת גם את הספורטאים המצליחים מייקל פלפס ומייקל ג’ורדן.

לסיכום, אמונות מוטעות על הפרעות קשב וריכוז קיימות ורוב הזיכוי שימשיכו להתקיים אך מה עושים מול זה, זאת השאלה והנה התשובה: אין ספק ש-ADD/ADHD מקשה על ההתנהלות ב”עולם הנורמלי”, אך עם תמיכה ראויה, אנשים עם ADD יכולים להוביל חיים מאושרים, בריאים ומוצלחים.

>> חזרה לכל המאמרים