האם למוצארט היה ADHD?

האם גם למוצארט היה ADHD?ADHD אצל מפורסמים - האם למוצארט היה ADHD?

ADHD אצל מפורסמים מסתבר היה תמיד.

יחד עם תסמיני ה- הפרעת הקשב, היו אותם אנשים מוכשרים ויצירתיים – מה שהפך אותם להיות מפורסמים.

חוקרים, אנשי טיפול ומחנכים רבים סבורים כי נעשה עוול לילדים עם ADHD כאשר מסווגים אותם כבעייתיים, בעלי התנהגות לעיתים פרועה (היפראקטיביות).

מדוע מתקיים אותו סיווג?

הרי ידוע כי תופעת ADHD הייתה קיימת תמיד והיא לא הפריעה לאנשים רבים להצטיין במה שהם עושים, לדוגמא:

מוצארט, סלבדור דאלי ופיקסו הציירים, רחמנינוב המלחין, ז’ול ורן, אגאתה כריסטי הסופרת, נפוליאון המצביא הדגול ועוד.

מת’יו סמית’, שנמצא בשלבי סיום הדוקטורט שלו במרכז להיסטוריה רפואית באוניברסיטת אקסטר, אומר כי לא רק שהטענה הזאת מוטעית, היא גם מוליכה שולל את המטופלים, את הוריהם ואת המטפלים שלהם.

הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות או במינוח הלועזי ADHD, מהווה כיום את הפרעת הילדות הפסיכיאטרית המאובחנת ביותר, אומר סמית’.

מיליוני אנשים בעולם מקבלים טיפול בהפרעות קשב וריכוז בצורת מרשמים לתרופות כמו ריטלין.

בניגוד לכך, לפני שנות ה-50, ADHD אצל מפורסמים הייתה חסרת חשיבות ולא יוחסה לה כל אבחנה קלינית ותרבותית.

ADHD אצל מפורסמים

במאמר שהציג ב’קונגרס למען האנושות’ , טוען סמית’ כי הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות כפי שאנו מבינים אותן כיום הן תסמונת מודרנית שתוארה לראשונה כהפרעה רק ב-1957. 

לפני שנה זו, טוען סמית’, כי התנהגות היפראקטיבית היתה קיימת, אך היא לא נחשבה להפרעה או לפתולוגיה שמצריכה טיפול.

כאמור, ADHD אצל מפורסמים לא תואר בספרי ההסטוריה כבעיה רפואית. 

למרות זאת, סמית’ אומר כי רבים טוענים כיום כי הפרעות קשב וריכוז ADHD הן תופעה אוניברסלית וכי ניתן לראות ראיות להיפראקטיביות גם בדמויות היסטוריות כמו מוצארט או איינשטיין. סמית’ טוען כי הפרעות קשב וריכוז עם היפראקטיביות כמו שאנו מכירים אותן כיום, מקורן בשינויים חברתיים, תרבותיים, פוליטיים וטכנולוגיים שהתרחשו רק ב-50 השנים האחרונות.

היפראקטיביות והפרעת קשב וריכוז בראי ההיסטוריה

“כאשר ההיסטוריה חוזרת אחורה מעבר ל-1957, היא מתעלמת מכל הגורמים החברתיים שתרמו לרעיון שילדים תזיזיתיים וחסרי שקט היוו “בעיה”.

“אנחנו צריכים למקד מחדש את ההיסטוריה של הפרעת קשב והיפראקטיביות על התקופה המאוחרת של שנות ה-50 וה-60. על-ידי כך, נתחיל להבין למה אנשים התחילו לחשוב שיש בעיה עם ילדים מסויימים, מדוע הם חשבו שהבעיה הזו זקוקה לפיתרון והכי חשוב מדוע זה נעשה מקובל לפתור את הבעיה בעזרת ריטלין“.

סמית’ אומר כי הסתכלות על היפראקטיביות כהפרעה שמצריכה טיפול או לא, תלויה בהקשר. למשל:

“אם ילד משחק כדורגל, כנראה שהיפראקטיביות לא תהווה בעיה. אבל אם הוא יושב בכיתה בזמן שנושא השיעור משעמם אותו, זו כבר כן בעיה. חייבים להסתכל על הגורמים ההיסטוריים והחברתיים שיצרו את הדיעה כי דעתם המסוחת בקלות של ילדים היתה הינה פתולוגיה שזקוקה לטיפול תרופתי.”

בעלי הפרעות קשב וריכוז עם היפראקטיביות והורים לילדים נוטים להירתע מעצם מתן תרופות בעבור העובדה שיכולת הריכוז תשתפר ובצדק: הרי אני או ילדי לא חולים! מדוע לתת תרופה?

גישות חדשות בעולם מדברות על כך שהעולם המשתנה שלנו מצריך דרכי פעולה חדשים ולא תרופתיים אשר תורמים להשגת יכולת קשב וריכוז יחדיו. טלוויזיה ומשחקי מחשב בעלי גירויים רבים, עלולים לגרום לילדים עוד בעודם קטנים לפתח יכולות קשב וריכוז “אחרות” – כאלה שמתאימים אומנם לאמצעיים הטכנולוגיים החדשים, אך לא מתאימים להקשבה בכיתה או להכנת שיעורי בית.

חישבו על כך!

ADHD אצל מפורסמים ו- IQ

לא נמצא שום קשר בין רמת IQ ואינטיליגנציה לבין הפרעות קשב וריכוז ADD ו-ADHD.

מחקרים מצאו כי ישנם ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז עם רמת IQ גבוהה, ממוצעת וגם פחותה מהנורמה.

אצל מפורסמים ניתן לומר שהיו גאונים בתחומם אך ללא קשר לתסמיני ה- ADHD שלהם.

הפרעות קשב וריכוז אינן מעידות על רמת האינטיליגנציה של הילד או על חוכמתו.

משמעות ההפרעה היא שבמצבים מסוימים, כמו בשעת שעת לימוד בכיתה, הילד מתקשה לשמור על רמת ריכוז גבוהה.

הילד אמור לשבת בזמן שיעור בשקט, להקשיב לשיעורים משעממים ולהתמיד במשימות עד סופן בעוד שבכיתה ישנם מסיחים וגירויים סביבתיים רבים המקשים על שימור הריכוז. אבל, לעיתים היכולות השכליות ורמת האינטליגנציה גבוהות והן אינן עוזרות לילד ביכולת להישאר מרוכז. הדבר כרוך בקשיים קוגניטיביים שאילו ניתן עליהם ונאמנם, נוכל לשפר ולייעל את התפקוד הלימודי ונפחית את התסמינים של פרעות קשב וריכוז.

למה הדבר דומה?

דמיינו תזמורת בעלת נגנים מוכשרים ללא מנצח -התזמורת לא תצליח ליצור מוזיקה הרמונית.

תפקיד המנצח הוא לאמן את הנגנים לפעול יחד ובהרמוניה!

בדומה לכך, במערכת הקשב קיים “מנהל ביצועיים קשביים” או “מנהל “בקרת הקשב” ותפקידו להפעיל את היכולות הקוגניטיביות לעבודה משותפת!

כלומר, היכולות השכליות קיימות אך היכולת להתמיד במשימה עד סופה לוקה בחסר ואת זה ניתן לשפר על-ידי אימון  נוירו-קוגניטיבי.