זה הכול בראש שלך

הפרעת קשב וריכוז – האם זה הכול בראש שלך?

זה הכול בראש שלךכאשר אנחנו שואלים את עצמנו האם ייתכן ויש לנו הפרעת קשב וריכוז, אולי לפעמים מישהו זורק לנו איזה הערה “זה הכול בראש שלך”, אז מסתבר שלא – זה הכול במוח! מחקר ראשוני מראה הבדל מוחי פיזי מובהק בין הלוקים בהפרעת קשב וריכוז/ לבין אלו שאינם לוקים בה. 

הפרעת קשב וריכוז נתפסת בדרך כלל כ”מחלת ילדות” או כתופעת ילדות. בצדק? לא בדיוק. הסיבה לתפיסה שגויה זו, היא השיעור הגדול של ילדים שמאובחנים בה: 11% מהילדים בארצות הברית על פי חלק מהמחקרים. בישראל המספרים נעים בין 5% ל-10% כאשר השכיחות אצל בנים גדולה פי שלושה מאשר אצל בנות. מאחר שהסימפטומים אצל רבים מהם הולכים ומשתפרים עם ההתבגרות, עד להיעלמות מוחלטת בבגרות אצל כ-40%, ברורה הנטייה לראות את ההפרעה כתופעה של גילאי הילדות והנעורים. אך מאידך, השיעור הרב של המבוגרים שנשארים עם ההפרעה, מחייבים להוציא אותה מהקטגוריה של “תופעות ילדות” ולהגדירה כבעיה שאינה תלוית גיל. אתה עדין לא בטוח אם זה הכול בראש שלך? בוא  ונבדוק מה חוקרים אומרים בנושא.
 

שאלת המחקר

החוקרים רוצים להבין מדוע יש ילדים שמתגברים על הפרעת הקשב והריכוז ומשאירים אותה מאחוריהם ויש אחרים שהיא תלווה אותם בהמשך חייהם הבוגרים.

ב-MIT, מהאוניברסיטאות היוקרתיות בעולם, ערכו מחקר המחפש את שורשי התופעה במוח. מטרת המחקר הייתה לברר האם קיימים הבדלים במוח בין מבוגרים שנשארו עם הפרעת קשב וריכוז גם בבגרותם, לבין אלו ש”החלימו” עם הגיל, כלומר הצליחו להתגבר על הסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז.

בקבוצת המחקר היו 35 מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז שאובחנו כבר בילדותם וקבוצת ביקורת שמנתה 17 מבוגרים ללא הפרעת קשב וריכוז. הנבדקים עברו אבחונים לקביעת עוצמת הסימפטומים וסריקות מוח באמצעי הדמיה לקביעת תפקודי המוח. בבדיקה התברר כי מתוך קבוצת המחקר, אצל 13 נשמרו הסימפטומים במלואם, ואצל האחרים הם נמצאו אך במצב שלא הפריעו להם לתפקד באופן קיצוני, אפשר לקרוא לזה במצב “רדום”.

האם זה הכול בראש שלך? הנה המסקנה לגבי קיומה של הפרעת הקשב

הממצא המעניין היה כי אצל הקבוצה ה”רדומה”, תפקודי המוח באמצעות ההדמייה, דמו מאוד לנבדקי קבוצת הביקורת ללא ההפרעה וזאת במצב מנוחה רגיל. בשתי הקבוצות, מערכת רשתות ברירת המחדל של המוח (DMN) – אותן מערכות עצביות המופעלות בזמן מנוחה– הייתה מסונכרנת.

לעומת זאת, בקבוצת המבוגרים בעלי הפרעת הקשב הפעילה, מערכת הרשתות לא סונכרנה באופן יעיל. הסריקות הראו כי אצל הרדומים, הרשת מאורגנת במצב נורמלי, בדומה אצל אלו בקבוצת הביקורת. אולם הדמיון בין שתי הקבוצות, הרדומים והנטולים, הסתיים כאשר הפעילות המוחית נבדקה מיד עם סיום מטלה. אז אצל ה”רדומים” נצפו בעיות ביכולת לחזור למצב מנוחה, לעומת קבוצת הביקורת. דהיינו: למרות החלמתם לכאורה מסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז, נשארו בעיות בביצועים המוחיים.

למה זה חשוב

מדוע הגילוי שיש בסיס פיזיולוגי-ביולוגי במוח להפרעת קשב וריכוז הוא כה חשוב?

הפרעת קשב וריכוז, כמו לקויות מנטליות אחרות, קשה לעיתים לאבחון. זו איננה רגל שבורה או דלקת גרון. דווקא בגלל זה, הלוקים בה כמבוגרים לא תמיד מקבלים את הכרת הסביבה, ויכולים לשמוע הערות כמו “זה רק תלוי ברצון שלך”, ו”אתה חייב פשוט להסתכל אחרת על החיים”. זיהויו של הבדל מוחי מובהק, כימי-ביולוגי, בין מוחותיהם של בעלי הפרעת קשב וריכוז לבין אלו שאינם לוקים בה, עשוי לסייע רבות בהבנתן של לקויות מנטליות ובהפחתת סטיגמות.

הפרעת קשב וריכוז מאובחנת בעיקר על ידי סימפטומים מהיבטים שונים. המחקר של MIT מצביע על קיומו של הבדל ביולוגי בין מוחות, אך ייקח זמן עד שאפשר יהיה לאתר זאת אצל כל “חשוד”, באשר מן הסתם השימוש בבדיקות MRI כאמצעי אבחון יהיה כרוך בעלות גדולה מדי לתקציבי הבריאות של המדינות השונות.

בעתיד, חוקרי MIT מתכננים לחקור כיצד משפיעות תרופות ה-ADHD על רשתות ברירת המחדל של המוח. המדענים מקווים כי זה יאפשר להם לנבא אלו תרופות פועלות טוב יותר לכל מטופל אישית. התאמה אישית של התרופות כבר מההתחלה הינה בעלת יתרון עצום ותחסוך חבלי הסתגלות קשים שהם לעיתים מנת חלקם של המטופלים, עד שהם מגיעים לתרופות שבאמת מתאימות להם.

הגורמים העיקריים להפרעות כמו ADHA (ביולוגיים? גנטיים? סביבתיים?) הם עדיין ארץ לא נודעת, ובמחקר של MIT יש משום צעדים ראשוניים משמעותיים בחשיפת המסתורין. מציאת מאפיין פיזי במוח להפרעת קשב וריכוז הינה נקודת פתיחה מעולה למחקר שיוביל להבנה של הגורמים ומציאת דרכים אפקטיביות לטיפול ולמניעה. כך או כך, עד היום נמצא כי אימון קוגניטיבי כזה המלמד ומכשיר את המוח לבצע פעולות מסויימות ביתר יעילות, נמצא אפקטיבי ועדיף על פני שיטות אחרות, אף תרופתיות, כי יש כאן אפקט נלמד ומצטבר, בעוד התרופה הכימית כגון ריטלין פגה ומתמוססת תוך שעות.

>> חזרה לכל המאמרים