הורים רבים מרגישים שגידול הילדים מעמיד אותם במצבים מורכבים יותר בימינו בהשוואה לתקופות בעבר ומתמודדים לא פעם עם הדילמה של חינוך מול ענישה עם ילדים אשר עברו אבחון הפרעת קשב וריכוז.
האם ולהעניש? ואם כן, איך להעניש? במיוחד כשנדרש לחזק סמכות הורית.
לעתים ההורים אף מרגישים חסרי אונים אל מול הילד עצמו וזה נכון במיוחד אצל הורים עם ילדים בעלי לקויות למידה והפרעות קשב.
ילדים עם הפרעת קשב וריכוז הם ילדים שלרוב סובלים מבעיות למידה ו/או התנהגות.
רבים מהם נוטים לפצות על הבעיות באמצעות הקסם האישי, האינטליגנציה, היצירתיות והניצוץ הכובש.
לצד זאת, קיימים אצלם רגישות גבוהה, טמפרמנטיות ולעתים קשיים רגשיים.
כל אלה, תובעים מהוריהם תשומת לב רבה ודורשים שיטות חינוך מתוחכמות, הרבה מעבר ל”שיטת הפרס והעונש” הסטנדרטית.
כשבאים לדבר על חינוך מול ענישה עם ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, חשוב לזכור כי ישנן שינויים כיום הכוללים חשיפה נרחבת לתפישות חינוך שונות והדגש הגדול בהבנה התרבותית שלנו כיום את הילד כאדם עם מלוא הזכויות והערך שיש לכל אדם באשר הוא.
הדגש החזק יותר בימינו על כבוד לילד, לרצונותיו ולאופיו הייחודי מביא הורים להיות זהירים יותר בנוגע לסוגיות כגון ענישה.
ההתייחסות לענישה אף מהותית לתפישות חינוכיות שונות – החל מעיצוב התנהגותי שעושה שימוש בהתניות מובנות כדי לעזור לילד לרכוש שליטה גדולה יותר במעשיו ועד לתפישות כגון שיטת אדלר או אנתרופוסופיה שגורסות מפורשות כי ענישה כענישה לא מסוגלת להכחיד התנהגות שלילית.
ענישה או “תוצאה טבעית”?
מה עושים כשצריך להעמיד גבול ספציפי או רוצים לתקן התנהגות בלתי רצויה?
כדי להתמודד מול הדילמה של ההורים “חינוך מול ענישה עם ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז” היא נעזרת במושג “תוצאות טבעיות”.
לדוגמה, ילד ששוכח לקחת מעיל, יסבול מקור ביום חורפי וילד ששכח את האישור מההורים בבית, לא יוכל להצטרף לטיול בית-הספר.
השיטה למעשה נועדה לנטרל את מאבקי הכוח בין ההורה לילד ולאפשר לילד לחוות באופן אישי את תוצאות המעשים שלו.
המטרה ברורה: הילד ילמד תוך ניסיון, התבוננות ושיקוף מצד הסביבה הבוגרת, לקחת על עצמו אחריות אישית כדי להשלים משימות שחשובות לו!
כאשר עולה הדילמה “חינוך מול ענישה עם ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז” חשוב לזכור דבר חשוב, אין לפקפק בחשיבות של הענקת האפשרות לילד לפעול מתוך בחירה ולצפות בתוצאות.
כך הילד יוכל לא רק ללמוד מהניסיון, אלא לרכוש מודעות עצמית גבוהה יותר. אם הדבר נעשה בצורה מתואמת לגילו ולמצב התפתחותו האישית. גם יעזור לבנות בטחון עצמי ותחושת מסוגלות עצמית לאורך זמן. כך הילד גם מפנים את תחושת העצמה האישית שלו שהוא יכול להשפיע על מהלך הדברים ולקחת על-כך גם אחריות אישית.
מאידך, יש הגורסים כי בשיטה זו ישנם מצבים שבהם ההסתמכות על ניסוי וטעייה או על התבוננות מצד הילד אינה מספיקה.
לדוגמה, במקרים בהם הילד עומד בפני סכנה שברורה לנו, אבל לא לו או כאשר אנו מחפשים לחנך את הילד מתוך דאגה לטובת הילד בראיית ארוכת-טווח.
ניסיון החיים שלנו לימד אותנו עד כמה סדר בדברים הקטנים יכול למנוע בעיות וסיבוכים מיותרים ואף להועיל למטרות גדולות יותר.
כהורים, יש לנו את היתרון של הפרספקטיבה הרחבה יותר שפשוט אין עדיין לילד ועד שירכוש לעצמו כזו הוא עשוי למצוא את עצמו מוגבל על-ידי הרגלים והתנהלות לא בריאה.
הבעיה השנייה והמהותית יותר עבורנו כהורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז היא שלילדים אלה ישנו קושי ביכולת לפעול ולהתנהל באופן מסודר כלפי מטרה מוגדרת.
זה יכול לבוא לידי ביטוי בשימור מוטיבציה כלפי מטרה ארוכת טווח או ביכולת להתארגן למשל לקראת טיול שנתי בבית-ספר.
עבור ילדים אלה, אנחנו צריכים לדעת להפריד בין המקומות בהם הילד מסוגל לקחת אחריות אישית, לבין מקומות בהם הוא צריך עזרה ללמוד לסגל לעצמו התנהגויות שיועילו לו לטווח הרחוק, כאשר הן לא ממש מהנות באופן מידי.
שיטת הפרס והעונש – רלוונטית או לא לבעלי הפרעת קשב וריכוז?
אחת הסוגיות הקשות בהקשר הזה הוא שיטת הפרס והעונש.
כאמור, רצוי שהילד יקנה לעצמו תחושת מסוגלות ואחריות אישית לבחירות שלו. הפרס או העונש שניתן על-ידי ההורה הופך את התוצאה לדבר שיכול להיתפש בעיני הילד כמעשה שרירותי מצד ההורה ובכך מזמין מאבקי כוח, במיוחד עם ילדי ADHD .
אך באותם המקומות בהם הילד עם הפרעת קשב וריכוז לא מסוגל להרגיש בעצמו את התוצאה הבעייתית של התנהלות לא מסודרת, או לחלופין פשוט לא מסוגל להחזיק רמה גבוהה של מוטיבציה עבור מטרה ארוכת טווח – אנחנו למעשה יכולים לעזור לילד להשיג את המטרות שלו, בכך שנפעיל את שיטת הפרס והעונש בצורה מתואמת ועד כמה שניתן משותפת עם הילד.
שיטות התנהלות מול ילדים עם הפרעת קשב וריכוז יכולות לכלול גם עזרים וכלים שנועדו לארגן את הסביבה ואת ניהול הזמן של הילד, כגון עזרים ויזואליים לארגון משימות, תזכורות נראות לעין וטבלאות ניקוד לשיפור התנהגותי. כל אלו הם כלים מעשיים שנועדו להקנות לילדים הרגלים של סדר וארגון ובכך מהוות סוג של ‘הטמעה’, לכן, חשוב ביותר להיעזר בכלים אלה מתוך כבוד לילד!
כך למשל, כשניצבים ביחד עם הילד אל מול האתגרים שאתם הוא מתמודד, אפשר להעביר את המסר הברור שאנחנו רוצים להצליח ביחד להשיג את המטרה עבור הילד – בין אם זה להגיע בזמן לחוג ספורט או לשפר את היכולת להקשיב למורה או להשלים משימות לבית-ספר ושכדי לעשות זאת, אפשר לקבוע מראש פרסים ועונשים עבור כל צעד של התקדמות לעבר המטרה.
רצוי להתמקד עד כמה שניתן בחיזוק של הדברים החיוביים, אך באותם המקרים בהם הילד צריך את העונש המוחשי והמידי כדי להפנים את החשיבות של גבול והתוצאה למעשה – אפשר גם להיעזר ב”עונשים” שנקבעו ביחד עם הילד, ושאתם כהורים מוסמכים לאכוף אותם ברוח טובה מתוך סיוע לעזור לילד להגיע לקו הגמר.
חינוך מול ענישה עם ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז
נסכם בכך שעלינו לעורר את רצון הילד לרכוש יכולת ארגון וסדר ולזכור שהתהליך החינוכי הוא המטרה האמתית ולא התוצאה. רצוננו צריך להיות מכוון לתוצאה החינוכית ולא להצלחה במשימה… לא להיות נעולים על אם החדר מסודר או לא, אלא לעזור לילד להפוך להיות מסודר בעצמו. כך, אנו יכולים לכוון את החינוך באמת לטובת הילד, וגם נושא העונש מקבל את מקומו המתאים והמותאם למטרה היותר גבוהה.